Assuage ease gratify satisfy lull appease relieve alleviate allay placate pacify tranquilise conciliate mitigate palliate propitiate mollify soothe calm down, aggravate incense arouse stir incite instigate enrage outrage infuriate foment ferment exasperate ignite exacerbate abet provoke kindle inflame ignite goad egg on, Turmoil chaos confusion disorder uproar agitation turbulence tumultuous disarray unrest upheaval mayhem bedlam pandemonium topsy - turvy commotion hullabaloo ruckus shambles, peace harmony peacefulness serenity tranquility calmness placidity quietude, Slipshod reckless unwary careless heedless neglectful negligent rash remiss lax unmindful foolhardy impetuous, wary careful meticulous vigilant considerate thoughtful attentive punctilious chary discreet circumspect cautious heedful observant.
אני לא צדיק גדול ולא גנב קטן.
אני יכול לסכם בשלוש מילים את כל מה שלמדתי על החיים: הם תמיד ממשיכים.
זה נכון שלא הייתה לי הרבה אמביציה, אבל חייב להיות מקום לאנשים ללא שאיפות. אני מתכוון מקום טוב יותר מזה השמור בדרך כלל.
תחמושת טובה משכנוע כאשר אתה במרדף אחרי חופש.
אתה תראה שאני לובש רק חליפות אפורות או כחולות. אני מנסה לצמצם החלטות. אני לא רוצה לקבל החלטות בנוגע למה ללבוש או לאכול. יש לי יותר מדי החלטות אחרות לקבל.
חוק פיסיקת החיפוש העצמי הוא משהו כזה: אם אתה די אמיץ להשאיר מאחור כל דבר שמוכר ומנחם, וזה יכול להיות כל דבר- מביתך ועד טינות ישנות ומרות -ולצאת למסע חיפוש אחר האמת בין אם חיצוני או פנימי ואתה באמת מוכן לראות בכל דבר שקורה לך במסע הזה כרמז, ואתה מוכן לקבל כמורה כל אחד ואחד שאתה פוגש בדרך. ואם, מעל הכל ,אתה מוכן להתמודד ולסלוח לכמה אמיתות קשות מאוד בנוגע לעצמך אזיי, האמת לא תיעלם מעיניך.
נחמתי היחידה היא ששום דבר לא נמשך לנצח, ושום דבר אינו בדיוק כפי שהוא נראה... הסיטו את המבט. אל תסתכלו. כסו את עיניכם וזכרו שדבר אינו כפי שהוא נראה.
הרגע חלף. היא ראתה אותו נעלם מהנקודה הזעירה שבה "כאשר" הופך ל-"עכשיו" ומתחילה להיסחף אחורה ל-"אז". זה אורך רק שנייה.
לעולם אל תניח שאיני רוחש חיבה לצדק רק משום שאני עורך דין. לעולם אל תבלבל בין צדק לבין חוק. לעולם אל תבלבל בין הטוב לבין הצודק. לעולם אל תניח שהצודק חייב להיות גם הטוב.
אי אפשר לו לעניין חי בלי שטף תמידי.
איני יודע מהי התייאשות. לגבי מי שרוצה לתקן דבר מה בחייו אין התייאשות.
יש שעה ואדם נמשך לרעהו ורוצה לגלות לו את כל נשמתו ולשפוך לפניו את כל יגנו ולהשיח את שמחתו וחלומותיו ותקוותיו. אבל הן יש שעה ואדם רוצה להתבודד ולהצטנף דום יחד עם יגונו הגדול.
רוב המעשים הרעים הנעשים על פני האדמה מקורם בבורות ההמונים.
"מה בן-אדם צריך?" הכריזה יום אחד, אחרי הכפית הראשונה של המנה האחרונה. "לא הרבה: משהו מתוק לאכול, וסיפור לספר, וזמן ומקום, וגלדיולות באגרטל, ושני חברים, ושני ראשי הרים, על האחד לעמוד ועל השני להביט. ושתי עיניים לבדוק בהן את השמיים ולחכות."
מלחמת האבות והבנים היא מלחמה בין תפיסות עולם שונות הפורצות בתקופת מפנה, כגון זו שהייתה בין השקפת העולם הדתית הישנה ובין ההשכלה, בין האידיאליזם והריאליזם, בין המשטר הישן ובין הדמקורטיה, או בין התבוללות ובין התנועה הלאומית בישראל. האם על מלחמה מעין זו אנו נדונים? דלות לשון, דלות תרבות, יהירות, חוסר נימוס, העדר צרכים רוחניים עמוקים וכו' אינם "השקפת עולם".
כל בני האדם סבורים שחכמתם עולה כמה מונים על זו של ההמונים - דהיינו כל בני האדם מלבדם ומלבד עוד כמה מתי מספר אותם הם מאשרים בשל פרסומם או משום שדעתם תואמת את דעתם...קשה להם להאמין כי אמנם יש רבים שהם חכמים כמותם. שהרי את חריפות שכלם רואים הם מקרוב ואילו את זו של אנשים אחרים רואים הם מרחוק.
הוא חש בפירכוס של התרגשות מכיוון שידע באופן אינסטקטיבי מי זאת היתה, או לפחות מי הוא היה רוצה שתהיה זאת, וברגע שאתה יודע מה אתה רוצה שתהיה האמת, אינסטינקט הוא דרך מצויינת לדעת שזו אכן האמת.
האושר הוא בושם שאינך יכול לצקת על אחרים מבלי שכמה טיפות ממנו יפלו גם עליך.
חוכמה היא בסך הכול פיקחות שהסירו ממנה את כל התעוזה. אני מעדיף להיות פיקח מאשר חכם. רוב האנשים החכמים שאני מכיר עושים לי כאב ראש, אבל מעולם לא פגשתי גבר או אישה פיקחים שלא נהניתי מחברתם.
יש אמיתות כואבות כל כך שאנו מגלים על עצמנו, שרק הבושה מדרבנת אותנו להשלים איתן. ויש דברים עצובים כל כך, שרק הנפש שלך יכולה לבכות עליהם למענך.
סימן ראשון של ראשית דעת הוא הרצון למות. חיים אלה נראים בלתי נסבלים, חיים אחרים בלתי מושגים. שוב אינך מתבייש ברצון למות. אתה מבקש לעבור מן התא הישן השנוא עליך, לחדש, שעוד תלמד לשונאו. ומצטרף לכך שריד של אמונה כי תוך כדי המעבר יופיע במקרה האדון במסדרון יביט באסיר ויאמר: "את זה אל תחזירו לכלא. הוא יבוא אלי."
לא רק רשעות ותככנות הן שגרמו לאנשים לעצב, היה זה גם בלבול וחוסר הבנה; מעל הכל היה הכישלון לתפוס את האמת הפשוטה שאנשים אחרים הם אמיתיים בדיוק כמוך.
ידידי הקטן לא הסביר לי דבר. אולי חשב בליבו כי לא שונה אני ממנו.
התשוקות נעשות מרושעות ונוכלות, אם מסתכלים עליהן ברשעות ונוכלות.
unlike unlike unlike unlike unlike
unlike unlike unlike unlike unlike
unlike unlike unlike unlike unlike
unlike unlike unlike unlike unlike
unlike unlike unlike unlike unlike
Typewriters, Typewriters, Typewriters, Typewriters, Typewriters,
Typewriters, Typewriters, Typewriters, Typewriters, Typewriters,
Typewriters, Typewriters, Typewriters, Typewriters, Typewriters,
Typewriters, Typewriters, Typewriters, Typewriters, Typewriters,
Typewriters, Typewriters, Typewriters, Typewriters, Typewriters,
Typewriters, unlike modern keyboards,
Typewriters, unlike modern keyboards,
Typewriters, unlike modern keyboards,
Typewriters, unlike modern keyboards,
Typewriters, unlike modern keyboards,
w[d] c]z[ i[p] l[s] S]Q[ K[p] ]s[
w[d] c]z[ i[p] l[s] S]Q[ K[p] ]s[
w[d] c]z[ i[p] l[s] S]Q[ K[p] ]s[
w[d] c]z[ i[p] l[s] S]Q[ K[p] ]s[
w[d] c]z[ i[p] l[s] S]Q[ K[p] ]s[
]s[ ]s[ ]s[ ]s[ ]s[ ]s[
]s[ ]s[ ]s[ ]s[ ]s[ ]s[
]s[ ]s[ ]s[ ]s[ ]s[ ]s[
]s[ ]s[ ]s[ ]s[ ]s[ ]s[
]s[ ]s[ ]s[ ]s[ ]s[ ]s[
K[p] K[p] K[p] K[p] K[p]
K[p] K[p] K[p] K[p] K[p]
K[p] K[p] K[p] K[p] K[p]
K[p] K[p] K[p] K[p] K[p]
K[p] K[p] K[p] K[p] K[p]
כל יום אני נותנת לעצמי הרבה עצות טובות, חבל שאין אני מקשיבה להם.
כשאדם מחטט לעצמו בנשמה הוא מעלה לא פעם דברים שיכלו להישאר שם נסתרים מעין רואה.
מאחר ולנשמה יש שורשים עמוקים בחיי החברה ובחיים הפרטיים וערכיה כה הפוכים מן העניינים המודרניים, הדאגה לנשמה יכולה בהחלט להפוך לפעולה רדיקלית, אתגר עבור נורמות מקובלות.
קל יותר להיות חכם עבור אחרים מאשר עבור עצמך.
מוחות בינוניים בדרך כלל מבטלים כל דבר שנשגב מהבנתם.
לפעמים אני חושב ולפעמים אני קיים.
אין לכם מה למהר. לביקור אצל אלוהים הכל מגיעים בזמן. עד היום לא היו איחורים, גם מחר לא יהיו.
ספר הוא ראי: אם קוף מביט לתוכו, לא סביר שקדוש יביט חזרה. אין בידנו מילים שיאפשרו לדבר דברי חכמה אל טיפש. מי שמשכיל לתפוס חכמה, הנו חכם כבר.
הגנת יתר של זכויות יוצרים היא דבר רע בדיוק כמו חוסר הגנה שלהם. יצירתיות בלתי-אפשרית ללא מאגר ציבורי עשיר. שום דבר בזמננו, מאז שלמדנו כיצד לשלוט באש, אינו חדש באמת: תרבות, כמו מדע וטכנולוגיה, גדלה באמצעות הסתפחות, כאשר כל יוצר חדש מתבסס על היוצרים שקדמו לו. הגנת-יתר חונקת בדיוק את אותם כוחות שהיא נועדה לטפח.
כל היוצרים משתמשים חלקית בעבודה של אלו שקדמו להם, מתייחסים אליה, מתבססים עליה, לועגים לה; אנו קוראים לזה יצירתיות, לא פיראטיות.
אדם זקן - מה יש לו בחייו?
הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם.
תהילה כמו עץ פרי, כה חסרת פשר,
פורחת רק לאחר שנקברת באדמה,
ואנשי התהילה -
לעולם לא ימצאו דרך,
עד שהזמן עף רחוק,
מיום מותם.
כשאתה נושא תווית "הטוב ביותר", אתה רוצה להישאר כך, ואינך יכול לעשות זאת באמצעות התבטלות. אם אני לא ממשיך להשתנות, אני היסטוריה!
ילדים שלא משתלבים הופכים פתאום על-אנושיים. הם מסוגלים להעלם, גם כשנדמה שהם עדיין שם. הם מסוגלים לצרוח בלי שאיש ישמע. הם היצור שהיה פעם נורמלי, אבל לפני זמן רב כל כך, שהוא כבר לא זוכר איך הרגיש אז.
ג'ורדן ראה את זה שוב ושוב אצל האסירים שייצג - באיזו מהירות הופך אדם מהיישוב לחיה בכלוב. בעצם מדובר בפרדוקס הביצה והתרנגולת: האם הם חיות משום שהם בכלא... או שהם בכלא משום שהם חיות?
היא חשבה שהמוות יוכל להיות תשובה משום שלא הייתה בוגרת דיה להבין שהוא השאלה הגדולה מכולן.
אם את נותנת למישהו את הלב והוא מת, האם הוא לוקח אותו איתו? האם את מבלה את שארית הנצח עם חור בתוכך שאי אפשר למלא?
תהיה חשיכה והחשיכה תהיה נצחית. תהיה דממה והדממה תהיה לנצח נצחים. אני עומד למות.
פיו של האיש הפיק מרגליות שהיו יכולות לרגום זבובים במעופם.
שינה היא דבר נהדר. מוות עדיף עליה. לא להיוולד כלל זהו נס, כמובן.
זה הורג אותי לפעמים, איך אנשים מתים.
"החיים קצרים מדי". כרמן שנאה את התירוץ הזה. היא חשבה שזו אחת מההצטדקויות העלובות ביותר בהיסטוריות ההצטדקות. בכל פעם שאתה עושה משהו כי "החיים קצרים מדי", אתה יכול להיות בטוח כי החיים יהיו ארוכים מספיק בשביל להעניש אותך על כך.
אם השמחה שבעשיית מעשה חביבות הזדמנה לך רק לעתים רחוקות, הרי הזנחת הרבה - ויותר מכול את עצמך.
אני יכול לעמוד בפני כל דבר, מלבד פיתוי.
האדם היחידי שהייתי באמת רוצה להכיר לעומק הוא אני.
לעתים אנשים מבלבלים בין ציניות ובין ידע וחושבים שהפגנת ציניות מצטיירת כידע, אבל ציניות אינה ידע או בינה.
אם יש אלוהים באיזשהו מקום, אז אני מאוד מקווה שהוא עסוק בדברים חשובים יותר מזה שאני שותה ויסקי או אוכל בשר חזיר.
אבא שלי תמיד אמר לי רק לעשות טוב כמיטב יכולתי ולומר את האמת. אמר שאין דבר שמרגיע נפש של בנאדם כמו להתעורר בבוקר ולא להצטרך להחליט מי אתה. ואם עשית עוול פשוט תקוום ותגיד שעשית ותבקש סליחה ותמשיך הלאה. אל תגרור איתך דברים. אני מניח שכל זה נשמע פשוט כיום. אפילו לי. ולכן חשוב עוד יותר לחשוב על זה.
זכרונות יותר גרועים מכדורים.
בני אדם אינם מגיבים למציאות כפי שהיא, אלא כפי שהוא תופס אותה.
לב טיפש, אל תהיה עייף וממולח אלא חוגג ומלא שמחה.
יונתן שתק. הוא לא אהב מלים ולא בטח בהן. בלבו ידע תמיד כי רוב האנשים זקוקים ליותר אהבה מכפי שהם יכולים להשיג, ומכך נובעות כל מיני השתדלויות משונות ואף מגוחכות לקשור קשרים ולהתקרב אל אנשים זרים בעזרת מלים רבות. כמו כלבלב עזוב, חשב יונתן, כלבלב רטוב שמכשכש לא רק בזנבו אלא בכל המחצית האחורית של גופו כדי לשאת חן בעיניך ולקבל ממך לטיפה.
תמיד נדמה לי שאני מפסיק אותך באמצע. ואפילו כשאת שותקת.
עכשיו, בן עשרים ושש ולו הליכות עצורות או מהורהרות, התעורר בו רצון להיות סוף-כל-סוף לבדו ובלי אחרים ולהתחיל לבדוק מה יש; כי לפעמים תקפה אותו ההרגשה שחייו עוברים בתוך חדר סגור מלא דיבורים ועשן ובו מתנהל בלי הרף איזה ויכוח יגע בנושא משונה וברעש גדול. והוא לא ידע מה הדבר ולא רצה להתערב אלא לקום ולצאת וללכת למקום שבו אולי מחכים לו אך לא יחכו בלי סוף ואם יאחר יאחר.
קרוב לודאי בני-האדם הם היחידים אשר מודעים לעובדה שהמוות נמצא בגורל החיים, וידיעה זו לבדה מספיקה כדי לתת לאנושות הרגשה נוראית של התגמדות מול הטבע.
האדם יודע הרבה יותר ממה שהוא מבין.
מעולם לא היו, מבריאת העולם, שני מקרים דומים לחלוטין.
ישנם שני סוגי אנשים שלעולם לא ישיגו דבר: אלו שאינם יכולים לעשות את מה שאומרים להם, ואלו שאינם יכולים לעשות דבר מלבד מה שאומרים להם.
הכל תלוי במה שאתה מרגיל אנשים, הם יישענו עלייך כל הזמן אם תתן להם. עזוב, והם לא יוכלו.
אני מעריך את זה שאתה נותן לי את העצות שאתה חושב שאני צריך, ולא את אלו שאתה חושב שאני רוצה לקבל.
אדם צעיר יודע את החוקים. אדם זקן - את היוצאים מן הכלל.
המין האנושי מתחלק לשני סוגי אנשים - אלו שהולכים ועושים משהו ואלו שיושבים חסרי מעש ומקשים מדוע זה לא נעשה בצורה אחרת.
האדם המצליח, שלא כמשורר, נעשה כזה, ולא נולד כזה.
אלוהים עצמו אינו מתכוון לשפוט את האדם אלא בסוף ימיו ומדוע תעשו זאת אתם ואני?
כשאנשים צעירים מבקשים עצה, הם לא בחיפוש אחר חכמה או אחר הניסיון של המבוגרים מהם. הם רוצים אישוש של שיקול דעתם.
הצלחתי להסתיר את השיגעון שלי די ביעילות, וככל הידוע לי, היא מעולם לא הזיקה לאף-אחד בצורה נוראית, ועל כך אני אסיר תודה.
השקרים האכזריים ביותר נאמרים בשתיקה.
לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להיחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד.
אנשים טובים נעשים כאלה מתוך שהם מפיקים חכמה מכישלון. מן ההצלחות אנו לומדים מעט מאוד.
אני אסיר תודה לכל מי שאמר 'לא' - הם הסיבה שעשיתי זאת בעצמי.
בלתי אפשרי לא לשים לב לכך שאת עולמנו מייסרים כישלון, שנאה, אשמה ופחד.
יש יותר בחיים מלהאיץ את ההתקדמות שלהם.
אם כולם חושבים אותו דבר, אז מישהו לא חושב.
אם אתה לא רוצה שאף אחד ידע מזה, אל תעשה את זה.
אפשר להאמין בכל דבר מרטין, בשוק החופשי או בשליט נאלח. אנחנו אפילו יכולים להאמין שאנחנו לא מאמינים בכלום, כמו שאתה עושה, שזו האמונה האווילית מכולן.
העולם ממשיך להתקיים בזכות כופרים: הכופר ישו, הכופר קופרניקוס, הכופר טולסטוי. כפירה היא הסימן של אמונה: מחר הוא כפירה בלתי-נמנעת בהווה, אשר הפך לנציב מלח, ובאתמול, אשר התפזר כאבק.
אני מאמין באנשים אך אינני מאמין לאנשים.
כל הגדרה של אלוהים מביאה לידי כפירה. ההגדרה של אלוהים היא מעין פסל רוחני. כל התכונות שאנחנו מייחסים לאלוהים הן נכונות, רק כאשר אנחנו זוכרים, שאלו הם רק ניצוצות שמתגלים מתוך האור העליון שאינו יכול להתגלות.
אצל רוב האנשים חוסר אמונה בדבר מסוים מקורו באמונה עיוורת בדבר אחר.
להתפלל: לבקש שחוקי היקום יתבטלו למען פונה יחיד, המודה שאינו ראוי.
הדת היא עלבון לכבוד העצמי האנושי. איתה או בלעדיה, תמיד יהיו אנשים טובים שיעשו מעשים טובים ואנשים רעים שיעשו מעשים רעים. אבל כדי שאנשים טובים יעשו מעשים רעים, לכך יש צורך בדת.
האמת היא שאין משהו שאתה יכול לבטוח בו; וזאת עובדה נוראית, איך שלא תסתכל על זה. מבחינה פסיכולוגית, אין שום דבר בעולם שאתה יכול להפקיד בו את אמונתך או ביטחונך. לא האל שלך ולא המדע שלך יכולים להציל אותך, להביא לך ודאות פסיכולוגית; ועליך לקבל את זה שאין באפשרותך לבטוח בדבר.
אם יש אלוהים באיזשהו מקום, אז אני מאוד מקווה שהוא עסוק בדברים חשובים יותר מזה שאני שותה ויסקי או אוכל בשר חזיר.
שפה היא אחת המתנות העצומות ביותר שהאדם המציא לעצמו. היא מדורגת, לצד גילוי האיש והגלגל, כבעלת השפעה כבירה בהפיכת האדם המודרני למה שהוא היום.
ענן אינו יודע מדוע הוא נע בכיוון שכזה ובמהירות שכזו, כורח פנימי אומר לו לאן ללכת ומתי. אך השמיים יודעים את התכלית העליונה שמעבר לכל העננים. גם אתה תדע ביום בו תגביה עוף עד מעבר לאופק.
המתחרים בכוח המסוכנים ביותר לכל אורגניזם, הם בני מינו שלו. יש להם אותם הצרכים היסודיים. הצמיחה מוגבלת על ידי אותו צורך המצוי בכמות המזערה ביותר. התנאי הפחות נוח מכול הוא הקובע את שיעור הצמיחה.
להתרגל לכתיבת מחשבותיו של אדם זה לא רעיון רע. כך אפשר להימנע מהטרדה של אנשים אחרים בעניינן.
שני חלקים בליבי, שני שערים בו. האחד הוא לעמי; השני לתרבות, לספרות, לעט.
ספרים, כמו נופים, מצליחים להטביע עצמם ביתר תוקף ועומק, כשהם נקראים בגיל המתאים.
סיפורת נותנת לנו הזדמנות שנייה שהחיים מונעים מאיתנו.
בעבר לא ידעו הבורים לקרוא, והיום בגלל חוקי החינוך החדשים לימדנו אותם לקרוא וחשבנו שנוספו לנו עוד קוראים לספרות האנגלית, ורצנו ומילאנו את הספריות בספרים טובים, והתברר שלא הכחדנו את הבורות, אלא רק לימדנו אותה לכתוב ספרים חדשים.
אלמלא הייתי כותב כדי לרוקן את מוחי, הייתי משתגע.
אילו יכולתי תמיד לעסוק בקריאה, מעולם לא הייתי מרגיש בחסרונה של חברה.
חוק עיתונאי עתיק אומר: ככל שהג'ורנליסט מנומס יותר, כך תהיה כתיבתו גסה יותר.
אני די שמח שהמציאו את הפצצה האטומית. אם תהיה עוד מלחמה אני אשב מעליה. אני עוד אתנדב לזה! אני נשבע באלוהים שזה מה שאעשה!
הקתולים תמיד ינסו לברר אם אתה קתולי.
כל המפגרים שונאים כשאתה קורא להם מפגרים.
כשאנשים חזקים נשברים, השבר יותר גדול והרסיסים יותר קטנים.
כל הלילה נלחמנו ודווקא כשזרחה השמש, במקום שהיא תעודד אותנו - התמלאנו ייאוש.
פעמונים רגילים לקבל את המכות מבפנים, לא מבחוץ.
סופם של הטובים היה טוב, ושל הרעים רע. זוהי מהותה של הבדייה הסיפרותית.
ראה נא, אלג'רנון, אני רואה זאת מחובתי לומר, שהגיע הזמן שמר בנבורי יחליט סופית אם הוא מתכוון לחיות או למות.
אם לפעמים נדמה לרגע שבכל זאת יודעים משהו זה עוד יותר גרוע, מפני שמוטב לחיות בלי לדעת שום דבר מאשר לחיות בטעות, אבל מי בעצם יודע? במחשבה שניה, אולי דוקא הרבה יותר קל לחיות בטעות מאשר בחושך.
החושך טהור, זך ונעדר תמונות וחזיונות. החושך הוא ללא קץ, ללא גבולות. החושך הוא האין סוף שכל אחד מאיתנו נושא בחובו.
לעתים, זה לא שאתה נעשה שמן יותר, אלא שפתח הדלת נעשה משום מה צר יותר ואז פשוט כדאי לא לעבור דרכו.
לא מעניין אותי אם איוואן איוואניץ' מפסיד אלף רובל ברולטה, והולך ויורה לעצמו כדור בראש. מעניין אותי אם איוואן איוואניץ' מרוויח אלף רובל ברולטה, והולך ויורה לעצמו כדור בראש.
בשכבי כך, בעיניים עצומות, דימיתי לשמוע את ישותי מנפצת את קליפתה וגדלה והולכת. באותו לילה חשבתי בבהירות, בפעם הראשונה בחיי, כי אף הרוח בשר הוא, אפשר דליל יותר, שקוף יותר, אפשר חפשי יותר, מכל מקום בשר הוא. והבשר הוא רוח, אפשר דחוס כלשהו, אפשר יגע ממסותיו המרובות, ושחוח תחת נטל המורשה שלו.
חיי נתעו בדרך לא-דרך, ומגעי עם בני אדם נתמעט עתה עד כדי שיחת-יחיד בלבד. ירדתי למן בירא עמיקתא כזו, שאילו חייב הייתי לבחור בין אהבה-לאשה ובין קריאת ספר על אודות האהבה, הייתי בוחר בספר.
מדוע איני כותב? בגלל הסיבה הפשוטה שאני חי את כל התעלומות האלה, כפי שאתה מכנה אותן, ואין לי פנאי לכתוב. פעם - המלחמה, ופעם - נשים, ופעם - הסאנטורי, ואיך אמצא לי פנאי למשוך בעט-סופרים עלוב? וכך מתגלגל עניין הכתיבה לידיהם של אותם מושכים-בעט! כל אותם האנשים החיים באמת את תעלומות החיים אין להם פנאי לכתוב עליהן, וכל אותם שעתותיהם בידיהם לכתיבה אינם חיים כלל את תעלומות החיים! מבין אתה?
קשה לי להגיד שאני רוצה להיות צעיר, אבל אני רוצה שיהיה בי כוח לכתוב. כל זמן שאני כותב - אני חי.
כל חייו היה במקום אחר. בין כאן - לשם. אבל מעולם לא ממש כאן, ואף פעם לא ממש שם.
ברוכים הבאים. אם יש גן עדן ככה הוא נראה, אם יש גהנום ככה הוא מרגיש. מוצב בופור.
אז אם אתם באמת לא מאושרים שם למטה וכל מיני אנשים אומרים לכם שאתם סובלים מבעיות תפיסה חמורות, חפשו את הדרך שלכם לכאן, וכשתימצאו תביאו אתכם קלפים, כבר די נמאס לנו מהג'ולות.
פעמים רבות ראיתי חתול בלי חיוך, חשבה אליס, אך חיוך בלי חתול הוא הדבר הכי מוזר שראיתי בכל חיי.
...והמשיכה לומר לעצמה, במין צורה חולמנית, "חתול טורף עטלף?... טורף עטלף?" ולפעמים, "עטלף טורף...?" כי, אתם מבינים, כיוון שלא יכולה הייתה לענות לא על זה ולא על זה, כבר לא שינה לה הרבה באיזה סדר תנסח את הדברים.
או שהמנעולים היו גדולים מדי, או שהמפתח היה קטן מדי; כך או כך, הוא לא פתח אף אחת מהן.
כמה השתוקקה לצאת מאותו אולם אפל ולשוטט בין ערוגות הפרחים הזוהרים והמזרקות הקרירות, אבל לא יכלה אפילו להשחיל את ראשה מבעד לפתח; "וגם אם הראש היה עובר," חשבה אליס המסכנה, "הוא לא היה מועיל לי הרבה בלי הכתפיים."
אמא מתה היום. או, אולי, אתמול; אינני יכול לומר בבטחון. המברק מן ה'מעון' אומר: אמך נפטרה. ההלוויה מחר. השתתפות עמוקה בצערך. כיוון שכך נשאר הענין תלוי בספק; יכול שאתמול אירע הדבר.
"כן, זה בערך המרחק - אבל מעניין לאיזה קו רוחב או אורך הגעתי?" (לאליס לא היה שמץ של מושג מה זה קו רוחב, או קו אורך, אך היא חשבה שהן מילים יפות שמרשים לומר אותן).
אפשר שהבאר היתה עמוקה מאוד, או אולי היא נפלה לאט לאט, כך או כך היה לה המון זמן להביט סביבה בעוד היא נופלת ולשאול את עצמה מה יקרה בעוד רגע.
אבל אני הולך, כי כל מה שהיה לי וכל מה שיש לי עכשיו נובע איכשהו ממה שעשינו אז, ובעולם הזה אתה משלם על מה שיש לך. אולי זאת הסיבה שאלוהים עושה אותנו קודם ילדים קטנים וקרובים לאדמה, כי הוא יודע שצריך ליפול הרבה ולדמם הרבה, עד שלומדים את הלקח הפשוט הזה. אתה משלם על מה שאתה מקבל, והדברים שבשבילם שילמת שייכים לך... ובמוקדם או במאוחר, כל מה שיש לך חוזר אליך.
מקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסוף גם בני אדם.
גברת רוזה שמרה מתחת למיטתה תמונה גדולה של אדון היטלר, וכשהיתה אומללה וכבר לא ידעה לאיזה קדוש להתפלל, הייתה שולפת את התמונה, מסתכלת בה ומרגישה תיכף ומיד הקלה, כי, בכל זאת, הייתה לה דאגה רצינית אחת פחות.
אם מישהו חושב שהוא קיפוד, סביר להניח שצריך רק לתת לו ראי וכמה תמונות של קיפודים ולהגיד לו לפתור את הבעיה בעצמו ולחזור כשירגיש טוב יותר.
ברחבי אנגליה רווחת ההרגשה שהכנת כריך שהוא מעניין, מעורר תיאבון או נעים לאכילה מכל בחינה שהיא הוא חטא שרק זרים נכשלים בו. "הם צריכים להיות יבשים", זוהי ההוראה הקבורה אין שם בהכרה הלאומית הקיבוצית. "הם צריכים להיות צמיגים. אם אתה מוכרח לשמור על רעננותם, פשוט רחץ אותם פעם בשבוע."
אינני מכיר אף מחצית מכם מחצית המידה מכפי שהייתי רוצה, ואני רוחש לפחות למחציתכם מחצית החיבה שאתם ראויים לה.
העיתונות היא פה הנאלץ להיות פתוח תמיד ולדבר. מכאן שהיא חוזרת על עצמה אלף פעם כשאין לה מה לומר, ולעתים קרובות אומרת דברי הבל.
ספר הוא מתנה שאתה יכול לפתוח שוב ושוב.
למד את שפתך טוב ושלוט בה היטב ויהיה לך את המרכיב הראשון לחיים.
בכל הכנות, אני יודע בדיוק מה הייתי עושה עם אלמותיות; הייתי קורא כל ספר בספרייה.
לכתיבה שלי דרושה לי פרישות, לא כמו של "נזיר מתבודד", פרישות כזאת לא תספיק, אלא כמו של מת. כתיבה, מבחינה זו, היא שינה עמוקה יותר, כלומר, מוות, וכמו שאי אפשר ואין מושכים ומוציאים מת מקברו, כך גם אי-אפשר למשוך אותי משולחן-הכתיבה שלי בלילה.
אל תחשוב - זה מגיע אחר-כך. עליך לכתוב את הטיוטה הראשונה שלך עם הלב. אתה משכתב עם הראש. המפתח העיקרי לכתיבה הוא לכתוב, לא לחשוב!
שום דבר אינו שחור לגמרי או לבן לגמרי, והלבן הוא לעיתים קרובות שחור שמסתתר, והשחור הוא לפעמים לבן שלא הצליח.
אין דבר כזה, ספר מוסרי או ספר לא מוסרי. ספר יכול להיות כתוב היטב, או כתוב רע. זה הכל.
בואו נהיה כנים - כשאנו נתקלים בדבר שאיננו מבינים, אנו אוהבים לתת לו שם בלתי מובן או אפילו בלתי-ניתן להגייה.
נראה לי שכל תרבות שאיבדה את ראשה עד כדי צירוף הוראות שימוש לחבילת קיסמי שיניים איננה תרבות שבה אני יכול לחיות ולהשאר שפוי.
ישנה אמנות, או נכון יותר מיומנות, של לעוף. הסוד טמון ביכולת ללמוד להשליך את עצמך אל הקרקע ולהחטיא.
ספרים הם כמו מראות: רואים בהם רק מה שיש בפנים.
ואז חשבתי על אנדי דופריין נוסע דרומה במכונית שלו עצמו, לבוש בחליפה נאה, ופשוט הייתי חייב לצחוק. העברתי חמישה-עשר יום בבידוד בקלי קלות; אולי כי חלק ממני היה עם אנדי דופריין. אנדי דופריין - האיש ששחה בחרא, ויצא נקי בצד השני. אנדי דופריין, בדרך לאוקיינוס השקט.
הו, אלוהים, אם אני בכלל משהו עם הגדרה קלינית, אני מן פרנואיד במהופך. אני חושד באנשים שהם זוממים לעשות אותי מאושר.
יום אחד הראו לו במנזר אחר גולגולת ילד בתוך תיבת-זהב: "של הקדוש קיריקו היא," אמר לו הנזיר המחזיק במפתחות חדר-הגנזים; כעבור כמה ימים הראו לו במנזר אחר עוד גולגולת גדולה מן הראשונה. "של הקדוש קיריקו היא," נאמר לו. פאפא יאנארוס לא התאפק: "הרי שלשום הראו לי גולגולת אחרת של אותו קדוש!" - "אם כן," השיב לו הנזיר, "ההיא של הקדוש בהיותו צעיר!"
זה מדהים שבכל יום כמות החדשות בעולם מתאימה בדיוק לאורך העיתון.
בספרות, כמו באהבה, אנחנו מתפעלים ממה שבחרו האחרים.
פעם חשבתי שכתיבה מול המחשב מורידה מהערך. יש משהו בפיזיות, במגע העט עם הנייר, לראות את המחיקות, את הנחשים העקלקלים שהולכים שוליים, שאפשר להבחין בתיקונים בכתב, שקסם לי. ואז התרגלתי למחשב. גיליתי שיש לזה כמה יתרונות. אין צורך להעתיק כל דבר שש פעמים, וכל טעות אפשר תכף לתקן.
הקשנו את כוסותינו וטעמנו מן היין, יינה המצוין של כרתים, שעינו אדום כהה, כצבע דמו של ארנב. מששתית יין זה, חשת כאילו התאחדת עם דמה של הארץ עצמה, ונעשית כמן יציר ענק. עורקיך שפעו אונים, ולבך - טוב ונדיבות! אם היית קודם כבש, נהפכת לאריה. שכחת את כל הקטנות שבחיים, וכל מעצוריך ומוסרותיך הותרו ונפלו. מאוחד עם בני-אדם ובעלי-חיים ואלוהים, חשת כאילו היית לאחד עם תבל כולה.
בעיתון האזרחי המפוקפק הזה צריך להפריד בין ידיעה לעמדה, וזאת הנחיה חד משמעית כאן במערכת. אבל אני לגמרי לא תמים כפי שאני נראה או נשמע, ואני יודע איך מגניבים השקפת עולם ודבר הגות קטן אל תוך הנתונים והתיאורים מהשטח. מעולם לא האמנתי שעיתונאי בעל הכרה ומצפון יכול להסתפק בתיאור המצב כאילו היה צלם. אם יש לו עמדה, שומה עליו להביע אותה, ואסור לו להחביא אותה. זה כל האני מאמין שלי על רגל אחת.
אברום ר' נהרג בגלל תקלה בתחנת הקמח, הותיר אחריו חתולה סיאמית אבודה בת 48, חומה-צהובה, שמנמנה אבל לא שמנה, נאה, אולי קצת שמנה, עונה לשם "מתושלח", טוב, שמנה כמו פרה, המוצא הישר מוזמן להחזיק בה.
טבעם המשותף [של בני האדם] אינו מסייע לידידות כאשר הבדלי שפה מונעים מהם להעביר זה לזה את רגשותיהם, עד שיותר קל לו לאדם לקיים שיג ושיח עם כלבו, מאשר עם נכרי.
יש אומרים שתכליתו של כל סיפור היא לתת סדר במציאות. לא רק סדר של זמנים, אלא גם מעלות של חשיבות. ויש אומרים שכל סיפור בא לעולם רק כדי לענות על שאלות.
האש נתפסת כגוף חי. היא מתנועעת ללא הרף, משנה צורה וצבע, אוכלת, משמיעה רעשים ומחממת. אדם יכול לברוא אותה או לחנוק אותה, לנשוף בה ולהחיות אותה, או לנשוף עליה ולכבות אותה. האש היא הדבר היחידי בעולם שאדם יכול להמית אותו ולשוב ולהחיות אותו.
אם סופר יודע מספיק אודות הנושא עליו הוא כותב, הוא יוכל להשמיט דברים שהוא יודע, והקורא, אם הסופר כותב בכנות מספקת, יחוש אותם בעוצמה חזקה כל כך, כאילו הסופר ציין אותם ממש. אצילות התנועה של הקרחון נובעת רק מכך ששמינית ממנו נמצא מעל המים. הסופר שמשמיט דברים משום שאיננו יודע אותם רק משאיר חללים ריקים בכתיבה שלו.
בעיתון האזרחי המפוקפק הזה צריך להפריד בין ידיעה לעמדה, וזאת הנחיה חד משמעית כאן במערכת. אבל אני לגמרי לא תמים כפי שאני נראה או נשמע, ואני יודע איך מגניבים השקפת עולם ודבר הגות קטן אל תוך הנתונים והתיאורים מהשטח. מעולם לא האמנתי שעיתונאי בעל הכרה ומצפון יכול להסתפק בתיאור המצב כאילו היה צלם. אם יש לו עמדה, שומה עליו להביע אותה, ואסור לו להחביא אותה. זה כל האני מאמין שלי על רגל אחת.
אברום ר' נהרג בגלל תקלה בתחנת הקמח, הותיר אחריו חתולה סיאמית אבודה בת 48, חומה-צהובה, שמנמנה אבל לא שמנה, נאה, אולי קצת שמנה, עונה לשם "מתושלח", טוב, שמנה כמו פרה, המוצא הישר מוזמן להחזיק בה.
טבעם המשותף [של בני האדם] אינו מסייע לידידות כאשר הבדלי שפה מונעים מהם להעביר זה לזה את רגשותיהם, עד שיותר קל לו לאדם לקיים שיג ושיח עם כלבו, מאשר עם נכרי.
יש אומרים שתכליתו של כל סיפור היא לתת סדר במציאות. לא רק סדר של זמנים, אלא גם מעלות של חשיבות. ויש אומרים שכל סיפור בא לעולם רק כדי לענות על שאלות.
האש נתפסת כגוף חי. היא מתנועעת ללא הרף, משנה צורה וצבע, אוכלת, משמיעה רעשים ומחממת. אדם יכול לברוא אותה או לחנוק אותה, לנשוף בה ולהחיות אותה, או לנשוף עליה ולכבות אותה. האש היא הדבר היחידי בעולם שאדם יכול להמית אותו ולשוב ולהחיות אותו.
אם סופר יודע מספיק אודות הנושא עליו הוא כותב, הוא יוכל להשמיט דברים שהוא יודע, והקורא, אם הסופר כותב בכנות מספקת, יחוש אותם בעוצמה חזקה כל כך, כאילו הסופר ציין אותם ממש. אצילות התנועה של הקרחון נובעת רק מכך ששמינית ממנו נמצא מעל המים. הסופר שמשמיט דברים משום שאיננו יודע אותם רק משאיר חללים ריקים בכתיבה שלו.
קשה להשתדל להיות ערבי טוב, ביחוד כשאתה לא יודע בדיוק מה זה ערבי טוב. הרבה יהודים חושבים שערבי טוב הוא ערבי מת. איך אפשר להשתדל יום-יום להיות מת?
העיר הזאת מכשפת, ידעת, דניאל? היא נכנסת מתחת לעור וגוזלת לך את הנשמה בלי שתשים לב אפילו.
וזו תורת הגזע (על שלוש רגליים): מצא את הגזע המשובח ביותר והקשת לעברו סילון שתן חמים.
עדיף לכתוב לעצמך ולהשאר ללא קהל, מאשר לכתוב לקהל ולהשאר ללא עצמך.
אם יש גן עדן ככה הוא נראה; אם יש גיהנום ככה הוא מרגיש, ברוך הבא. מוצב בופור.
אם תברח מן החיים, אם תצטנף בפינה שלך ותעצום את העיניים, לא תכתוב לעולם דברים בעלי ערך.
כמו פתותי שלג טהור מהשמיים ירדו עלינו עוד מעט עיתוני הבוקר, מלאים במהפיכות, מלחמות, תאונות דרכים ומעשי פשע. אם לא קרתה תאונה למחלק העיתונים עצמו.
לא היינו באותו מעמד חברתי, אבל לפחות היינו באותה מיטה.
אנו, הטורקים, מערביים וחילוניים. הנה ההוכחה: העיניים שלי ירוקות.
אני לא ממציא דמויות כי היושב במרומים כבר המציא מיליונים.
ככלל, אחרי אונקייה של ויסקי אני חוטף בחילה נוראית, או שאני מתחיל לסרוק את החדר בחיפוש אחרי חסרי אמונה.
אני מן פרנואיד במהופך - אני חושד באנשים שהם זוממים לעשות אותי מאושר.
ימים שלמים ללכת מבלי לדבר ורק המחשבות מדברות אל עצמך. מתדפקות אל כותלי הראש ונבלעות בתוכו. שם הייתי חרש-אילם, כאן - רק אילם. אותו לילה הייתי עולם - והעולם היה בתוכי.
מי שמסכים לשכב עם בואשים שלא יבכה שהילדים שלו מסריחים.
מי שחד חידות לכושים מסוממים סופו שיתעורר עם עצמות שבורות.
מי שבולע את הסברסים עם הקוצים שלא יקטר שיש לו טחורים.
יש שני סוגים של אנשים, אלה שאוהבים לישון ליד קירות, ואלה שאוהבים לישון ליד אלה שידחפו אותם מהמיטה.
אילו יכולתי לקרוע את ליבי מחזי ולהשליכו אל הזרם אזי כאבי וכמיהתי היו באים אל קיצם ויכולתי סוף סוף לשכוח.
הגיל הוא גנב נורא. בדיוק כשאתה מתחיל לתפוס את החיים, הוא שומט את הקרקע מתחתיך ומכופף אותך. הוא מכאיב לך ומערפל את מחשבתך וגורם לסרטן להתפשט חרישית בגופה של זוגתך.
שום דבר לא קורה, אף אחד לא בא, אף אחד לא הולך, זה נורא!
כל פתית של שלג הוא אנחה של אישה דואבת אי-שם בעולם. וכול האנחות שעולות אל השמיים מצטברות לעננים ואחר-כך נשברות לרסיסים קטנים שנופלים דומם על האנשים שמתחת.
להגדיר מהו מדע בדיוני זה קשה כמעט, אם כי לא פופולארי, כמו להגדיר מהו פורנו... בשני המקרים הבעיה היא היכן למתוח את הקו.
גם אם איחשד בבורות או בצרות אופקים, אני מודה - אני אנאלפבית. קשה לי להעלות בדעתי כיצד עיון בספר יקדם את ענייני.
ובסופו של חשבון, גם אם אני פונה אליכם, לא בשבילכם אני כותב.
"מכתבים הם רק פיסות נייר," אמרתי. "שירפי אותם, ומה שנשאר בליבך יישאר; שימרי אותם, ומה שייעלם ייעלם."
הם יגדלו עם מה שהפסיכולוגים נהגו לכנות שנאה "אינסטינקטיבית" לספרים ולפרחים. יהיו להם רפלקסים מותנים בלתי הפיכים. כל ימי חייהם יהיו מחוסנים מפני ספרים ומפני עולם הצומח.
למכירה: נעלי תינוקות, מעולם לא ננעלו.
כשהילדים הגדולים משחקים, מוטב להם לילדים הקטנים ללכת אצל אמא.
מי ששותה בשביל לשכוח, מתבקש לשלם מראש.
סקוט, אם לחיים שלך היו פנים, הייתי נותנת להם אגרוף. הייתי נותנת לחיים שלך אגרוף בפנים.
כתוב משהו, אפילו אם זה רק מכתב התאבדות.
הסופר אינו צריך לשאוף לתאר אירועים גדולים, כי אם להפוך את האירועים הקטנים למעניינים.
התחלתי לכתוב ולהמציא דמויות משום ששום-דבר, או מעט מאוד, הצליח לחדור לליבי רחוק ממכונת-הכתיבה.
בדבר אחד אין לי שמץ של ספק: איש אינו יכול לכתוב ספר שילדים יאהבו, אם אינו כותב אותו קודם כל לעצמו.
למי אפוא נועד הספר? זו הצרה. אם לא אוכל לומר "למי שאוהב את מה שאהוב עלי, יהא צעיר או זקן" אתקשה להשיב.
הכסילים מדברים, מוגי הלב שותקים והחכמים מקשיבים.
הלכתי בשקט אל עבר קיצי, בלי תקוות או תשוקות מלבד אלו שנזקקתי להם כדי למלא את ספריי, משוכנע שהפרץ האחרון של לבי יחקק על העמוד האחרון של הערך האחרון של יצירותיי ושהמוות ייקח אליו רק אדם מת.
אם אתה קורא רק את הספרים שאחרים קוראים, תוכל לחשוב רק כפי שהם חושבים.
שחקן א': "המלט הוא בסך הכל נער. יש לו רצונות, אבל אין לו את האומץ לפעול אז הוא משתגע ומתחיל לאונן על אופליה, והוא כל כך משעמם שמישהו צריך להרוג אותו."
אילו בדומה לשבועת הרופא היתה מתקיימת גם שבועת העיתונאי, היו לא מעט מהעיתונאים עומדים למשפט על גרימת מוות.
בעקבות אור השמש עזבנו את העולם הישן.
האיש היה טוב מכדי להיות אמיתי.
מכתב הוא כמו נשיקה: האחרון הוא תמיד המשובח מכולם.
כתיבה זהירה היא כתיבה מתה.
צעדתי בריכוז רב, הן כדי להפיג את צער הפרידה, הן כדי לא להיתקל בפחי האשפה שגדשו את המדרכה.
כל אחד צריך להכיר קסם קלפים אחד, לדעת לספר שתי בדיחות, ולדקלם שלושה שירים, למקרה שיום אחד ימצא את עצמו תקוע במעלית.
ספריה טובה לעולם לא תהיה מסודרת מדי, או מאובקת מדי, כי בכל רגע נתון יימצא בה מישהו, מוריד ספרים מן המדפים ונשאר לקרוא עמוק אל תוך הלילה.
"זה תא מטען ענק," אמר ג'יימס, בזמן שדחפנו פנימה את תיק העור הישן שדמה כל כך ללב שחור של לוויתן. "הוא מכיל טוּבָּה, שלושה מזוודות, כלב מת ותיק בקלות."
"זה בדיוק מה שאמרו בפרסומת," אמרתי.
פעם מחקתי הערות שוליים ממאות דפים בספר שרציתי לצלם (סיפור ארוך) ואחרי זה הרגשתי כאילו עשיתי ביד לענק במשך מאה שנה.
אילו היו הורגים אותו הלילה, לפחות היה מת בעודו חי.
בלונדי כמו שיבולת, יפה כמו השקיעה.
והם יצאו אל הגשם שהתחיל בינתיים, מליוני מיתרי בדולח שתמכו בעננים הכבדים.
סיפורים הם נשק יעיל יותר מחרבות, חרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחייה ומי ימות גם בדורות הבאים.
פוסידון, נמאס עליו הים שלו. תלת הקלשון שלו נשמט מידיו. שותק יושב על חוף מסולע, ושחף המום מנוכחותו חג במעגלים מהוססים סביב ראשו.
אחרי שסופר כבר אינו בין החיים במשך תקופה מסוימת, קשה יותר להוצאה לאור לחלץ ממנו ספר חדש כל שנה.
בכמה מקומות נעצר מיכאל כדי להראות לי את התבניות הגיאולוגיות ולקרוא בשמן. האם יודעת אני כי הים הקדמון כיסה את ההרים האלה לפני מאות אלפי שנים?
"בסוף כל הזמנים שוב יכסה ים את ירושלים," אמרתי אני בתוקף.
כשהיה העורך של מגזין Galaxy, הגדרת העבודה של פרדריך פול למדע בדיוני הייתה לדבריו - סיפור שהוא יכול היה לפרסם, מבלי שיותר מדי קוראים יבטלו את המנוי שלהם.
ישנה רק הגדרה אחד למדע בדיוני הנראית סבירה: מדע בדיוני הוא כל מה שרואה אור בתור מדע בדיוני.1
"מה הם יעשו לי אם אסרב לטוס?", הוא שאל בטון כמוס.
"אנחנו כנראה נירה בך", ענה טוראי ראשון לשעבר ווינטרגרין.
"אנחנו?" צעק יוסריאן מופתע לחלוטין, "למה אתה מתכוון, 'אנחנו'? ממתי אתה בצד שלהם?"
"אם עומדים לירות בך, באיזה צד אתה מצפה שאהיה?" השיב טוראי ראשון לשעבר ווינטרגרין.
אט-אט, ללא הפסקה, פנתה חזרה הביתה, אל מקום בו לא היתה מעולם.
אני יכול להתמודד עם חדשות גדולות וחדשות קטנות. ואם אין חדשות, אצא החוצה ואנשך כלב.
מדינה עם סופר גדול היא כמו מדינה עם ממשלה עודפת. משום כך המשטר לעולם אינו אוהב סופרים גדולים, אלא רק בינוניים.
ארץ צחיחה ומלוחה כולה זיזים חדים. ולאנשים בה אין דימיון. הם חוזרים על מה שאומרים להם. על הכוכב שלי הייתה שושנה: היא דיברה תמיד ראשונה.
איך לא קשה לך לומר שבלי ספק הייתם זוג קצת מוזר, ושאפילו האנשים הכי קרובים לכם לא תמיד מבינים מה אתם עושים יחד?
ושאותך זה דווקא משמח, שרק שניכם יודעים.
אין כל קושי בכתיבת מסה מדעית על הפולקלור של סין המרכזית, או מחקר סטטיסטי על ירידת מספר האוכלוסים באי הנסיך אדוארד. אך ליצור משהו מקורי, הראוי לקריאה, הוא מאמץ הניתן לביצוע אך ורק ברגעים מסויימים ונדירים.
כשהתחלתי לכתוב את "עולמה של סופי", אמרתי לאשתי שאני כותב ספר שמעט מאוד אנשים יקראו, ושירוויח מעט מאוד כסף. "אם כך," היא אמרה לי, "סיים לכתוב אותו מהר."
במשך מאות בשנים היו פני הדברים בספרות כלהלן: כנגד מספר מועט של כותבים עמד מספר גדול אלפי מונים של קוראים. המצב השתנה בשלהי המאה הקודמת. עם התפשטותה הגדלה והולכת של העיתונות, שהעמידה לרשות קוראיה יותר ויותר בטאונים פוליטיים, דתיים, מדעיים, מקצועיים ומקומיים חדשים, נעשה מספר הולך ורב של קוראים - בתחילה אמנם רק זעיר שם - לכותבים. הצעד הראשון היה פתיחת מדורים של 'מכתבי קוראים' לפני קוראים של העיתונים היומיים, ופני הדברים כיום הם שכמעט אין בנמצא אדם אירופאי הנוטל חלק בתהליך העבודה, אשר עקרונית לא ימצא היכן שהוא הזדמנות לפרסם חויית עבודה, תלונה, כתבה וכיוצא באלה. ההבחנה בין הסופר לקהל מתחילה בשל כך לאבד את אופיה העקרוני. היא נעשית להבחנה תפקודית, השונה ממקרה למקרה. הקורא מוכן בכל עת להיות לכותב. בתור מומחה - והרי אם רצה בכך אם לאו, חייב היה להיעשות כזה, באשר תהליך העבודה מחייב התמקצעות יתרה, ולו בעשיה קלת ערך - פתוחה הדרך לפניו להיות למחבר. ברוסיה הסובייטית רשות הדיבור ניתנת לעבודה עצמה, ותיאורה במילים הוא מרכיב של היכולת הנדרשת לביצועה. הסמכות הספרותית אינה מושתתת עוד על התמחות כי אם על הכשרה פוליטכנית, והיא מצוייה, לכן, ברשות הכלל.
